ספרים גבירותיי ספרים

קיים קשר של משמעות בין לידה לבין טראומה.
הקשר החשוב הזה הפך להיות הלב של העבודה, המחקר, ההוראה והכתיבה של המיילדת מינדי לוי. היא מאמינה שבממשק הקריטי הזה, שבו טראומה ואימהוּת נפגשות, יש פוטנציאל גם לפגיעה חמורה וגם לריפוי עמוק.
ימי לידה: תולדותיה של מיילדת מספר את קורותיה של מיילדת רגישה לטראומה. הספר מספר איך לוי למדה להקשיב וללמוד מכל אישה שהיא לוותה הוא על הטעויות שהיא עשתה והשיעורים שהיא למדה. הוא על הפוטנציאל לריפוי שטמון בתוך כל אחת ואחד מאיתנו. הוא על הדרכים המגוונות בהן אנחנו יולדות ונולדות, כל פעם בדרך חדשה.
בכל מקום על הפלנטה יש פוטנציאל לריפוי במהלך הלידה, באותה מידה כמו סכנה לשחזור, החמרה והעמקה של טראומות קיימות. זה תלוי בנו – המיילדות, האימהות, הבנות, המלוות. תמיד יהיו נסיבות מעבר לשליטה שלנו  זו עובדת חיים. אבל הריפוי הוא בחירה שאנחנו עושות, והמסע מתחיל כשאנחנו בוחרות ליצור את החוויה המתקנת, לחפש דרך טובה יותר, למצוא מקום עוטף יותר, ללמוד גישה חדשה, לגלות את אופן התמיכה המתאים ולחפור עמוק יותר בתוך עצמנו במטרה לגלות מה באמת נכון עבורנו.

מינדי לוי באה לבקר בארץ בגיל 23 מארה"ב ונשארה כאן מאז. היא ובן זוגה אבנר גרים בבית לחם הגלילית, איפה שגידלו את שלושת ילדיהם, עטופים בירק וקהילה. היא עבדה כמיילדת במשך 25 שנה – 10 שנים בבית חולים בני ציון בחיפה ועוד 15 שנה בתור מיילדת בית. היום היא פסיכותרפיסטית גוף-נפש, מטפלת בטראומה, ומלמדת את הדור הבא של המיילדות..

ספר זה סוקר את נושא הסדרת ניהול הלידה בישראל, בדגש על סוגיית מימון הטיפול ביולדות מתקופת קום המדינה ועד היום.  הספר "כריית נשים יולדות: כלכלת הלידה בישראל" יוצא להסביר איך, מתי ומדוע הגענו עד הלום.

במאה הקודמת, ברוב המדינות המתועשות, עברה הלידה מן המרחב הפרטי, הנשי ברוב המקרים, אל המרחב הציבורי, הגברי באופיו – אל בית החולים, שם התנהלה הלידה על-פי "המודל הרפואי," המתייחס אל כל לידה כפתולוגית באופייה, ולכן דורשת התערבות שגרתית.

על פני הדברים, המניע למעבר היה הדאגה לביטחונם ולבריאותם של יולדות וילודים. אולם בפועל, יתרונות המודל הרפואי לניהול הלידה וכן של מדיניות האשפוז של כלל היולדות, ללא אבחנה ביניהן, מעולם לא הוכחו. אמנם עם הזמן ירדו רמות התמותה בלידה גם בתוך בתי החולים, אבל לא הוכח הקשר בין הנתונים. כיום, מספר הולך וגדל של מחקרים מראים שעצם האשפוז גורר התערבויות רפואיות מיותרות ולעיתים מזיקות, במיוחד עבור האם.

בנסיבות אלה, נולדה התובנה שלא ניתן להסביר את ההעברה של הלידה לידי הממסד הרפואי אלא כנובע מן השאיפות המקצועיות והכלכליות של הרופאים. באשר לפרטי המאבק המקצועי, הוא התרחש בכל מדינה ומדינה בקצב אחר ובצורה אחרת, בהתאם לשוק האינטרסים ויחס הכוחות המקומיים.

בספר נסקרות כמאה שנה של משחקי אינטרסים סביב הטיפול ביולדות בישראל. במוקד הדיון עומדים החוקים וההסדרים שתרמו והובילו למדיקליזציה של הלידה במרחב המקומי, ובייחוד אותה הוראת חוק שנועדה להביא את כלל היולדות לאשפז את עצמן לצורך לידה.

ממליצה: הילה קלדרון, חדר לידה רמב"ם

שמה של הדמות המרכזית היא דינה, ביתו של יעקב (דמויות המוכרות לנו היטב מן התנ"ך) ספר זה מגלה את תולדותיה וחייה רבי התהפוכות של דינה ושל הנשים בעולמה. האוהל האדום, שבו אין לגברים דריסת רגל, הוא מעון הנשים בתקופת נידתן. בו מתרחשות דרמות, קנאות ואהבות, ובו יוצאים לאוויר העולם ילדים וסודות כמוסים. היא סופגת שם את יסודות החוכמה הנשית ואת המסורת העתיקה של האמהות שלה: לאה, רחל, זלפה ובלהה. סביב ההתרחשויות באוהל האדום מתעצבת האישיות והמודעות הנשית של דינה בת יעקב. סיפור חייה של דינה עובר על הגבול הדק שבין עוצמה לחוסר אונים, בין עצמאות לקבלת הדין, בין יצר ההישרדות לייאוש קיומי. הסופרת מעניקה לסיפור של דינה פרשנות מקורית וייחודית שמאירה באור חדש את התרחיש התנ"כי ומחיה מחדש את הרגשות, הסערות, העצב והכאב, את אכזריותו של רגש הקנאה ואת תוצאותיו ההרסניות.

ספר מומלץ בחום!

ממליצה: אנה דויטש

זכה בפרס ספיר לשנת 2020. כתוב בצורה מרתקת. תחושה שבספר אין אפילו פסיק אחד. הכל כתוב בשטף כזה, שקריאת הספר בלתי ניתנת לקריאה לפרקים. ואז מסיימים לקרוא אותו, ולאחר הגעה למילה אחרונה – נשארים בלי אוויר. תחושה של קרקע נשמטת מתחת לרגליים, ואין אוויר לנשימה. לקח לי כמה דקות טובות עד שהצלחתי לחזור לעצמי, ולשוב לדבר. ספר שזורק אותך להווייתך כהורה, כילד, כאח, כמטפל, כמטופל, כשכן, כאדם. דרך גיבורת הספר אתה חווה אותה, ואתה חווה את עצמך, ברגעים שאתה לא מוכן למפגשים האלה. ספר קשה, יחד עם זאת, ספר חובה. חובה לסיים עד הסוף, בלי ויתורים, למרות הקושי הגדול, הנפש דורשת קטרזיס.

ממליצה: רננה בוכניק, מאיר

ספר מופלא על ילדת הביצות הגדלה בחופי צפון קרוליינה. ספר על חיפוש דרך ואהבה, על עוצמה וחוזק, על התבגרות נשית ואהבה לטבע. ספר נשי, אנושי ונוגע ללב.

ממליצה: מיכל ברס, בילינסון
הסיפור הוא על אחות שחורה, המיילדת רות ג'פרסון, שעובדת בבית חולים בקונטיקט. כשהיא מתחילה לטפל בתינוק של זוג פעילי עליונות לבנה, הם דורשים שהיא לא תורשה לגעת בבנם. כשהתינוק מת והיא חברת הצוות היחידה שהייתה בקרבתו, בית החולים בוחר להפוך אותה לשעיר לעזאזל, ובעקבות תלונת ההורים, היא מועמדת לדין באשמת רצח. הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט: של רות; של הסנגורית הלבנה שלה, קנדי מקווארי, הסבורה שזה רק יזיק לרות להעלות את נושא הגזע בבית המשפט; ושל טרק, גלוח-הראש אשר שכל את בנו ומבקש לנקום ברות.

ממליצה: מיכל ברס, בילינסון
רומן היסטורי כובש ומותח שבמרכזו עומדת אישה אחת. חנה לוי היא המיילדת מוונציה.
ונציה של המאה השש עשרה ברחובות משתוללת מגפה ומלאך המוות עובר מדלת לדלת. לילה אחד מתדפק על דלתה של חנה, מיילדת יהודייה שחיה בגטו, רוזן נוצרי. הוא מבקש ממנה לסייע לאשתו המתקשה ללדת. אם תיעתר לבקשתו תעבור על האיסור החל על יהודים להגיש עזרה רפואית ותסכן לא רק את חייה אלא גם את חיי כל היהודים בגטו. אבל איך תסרב למשאלתה של אישה סובלת ותפקיר אותה ואת תינוקה? הרוזן מוכן לשלם לה כל סכום – מספיק כדי לפדות את בעלה השבוי במלטה – אבל רב הקהילה מצווה עליה לסרב לבקשתו.
ספר ההמשך, המיילדת מן הארמון, קונסטנטינופול 1578. חנה ויצחק לוי התחילו חיים חדשים באימפריה העות'מאנית. המיילדת הטובה ביותר בבירה סועדת מאות נשים בהרמונו התוסס והנודע לשמצה של הסולטאן מוראט השלישי. לילה אחד חנה מזומנת בפתאומיות אל הארמון המרהיב ופוגשת את לאה, בת איכרים יהודייה שנחטפה באלימות. הסולטאן חומד את לאה ורוצה שתעמיד לו יורש, אך אם הנערה תיכשל במבחן חשוב, גורלה יהיה רע ומר.
שני הספרים נותנים נקודת מבט בדיונית, אך מבוססת על המציאות, על מקצוע המיילדות בימי הביניים, בין אירופה למזרח.

ממליצה: לורן ענבר – מאיר
את הצילומים של ליהי עמיצור לובל רובנו מכירים מזה זמן רב.
שנים שואלים את ליהי עמיצור לובל, מתי תפרסם ספר, שיהיה לנו נגיש, בסלון, בחדר עבודה, בביתנו שלנו ולא רק בתערוכה. צילומים אינטימיים שנוכל ללמוד אותם בשקט האישי שלנו.
הצילומים שהיא מתעדת בלידות הם רגעי חסד, רגעים דקים דקים, רגעים שהם ברי חלוף והם גם בר קיימא. רגעים שרק נשמה ייחודית רואה, ואנחנו בזכותה מצליחות ומצליחים לתת עדות, דרך העדשה של ליהי, לנפלאות הלידה, מלאכת החיים.
הטקסטים השזורים בספר הם אישיים, מנקודת מבטה של ליהי ומלאכת החיים שלה כמיילדת, סיפורי לידה קסומים של יולדות, ועוד נקודות מבט של אנשי מקצוע שונים שנוגעים בעולם הלידה. כל פעם כמו יהלום רואים את הפלא מנקודת זווית שונה, מאירה.
ובכל זאת ,שניה, מתעכבת יחד עם ליהי, במקומות שהיא משתהה, עם עצמה, עם היולדת, עם הילוד, עם המלווים השליחים האחרים, עם הלידה, עם הבריאה. נשימה עמוקה נכנסת לתוכי. מזכירה לי, מזכירה לי מי אני, מאיפה אני באה ונשאלת השאלה , לאן אני הולכת.
ספר זה מספר ומרחיב דעת על הפוטנציאל שטמון בלידה. פוטנציאל של נוכחות מוחלטת, פוטנציאל של הגברת האהבה.
ועבורי, הרגע הזה שילדי והכלות שלי, מעלעלות בספר, שאמי מסתכלת בתמונות ונפתחת שיחה על חכמת נשים וחכמת הלידה, הם רגעים קדושים המקרבים אותי לאנשים בחיי ולעצמי.
וליהי מוסיפה: הספר לידה – מלאכת החיים, מציע הזדמנות להיות נוכחים ברגע שבו החיים מתבקעים. להבין איך מרגישה, נראית ומריחה לידה. הספר הוא ניסיון להגן ולשמר את הידע אודות הפיזיולוגיה של הלידה האנושית, ידע חיוני שנמצא בסכנת הכחדה, והוא גם תפילה להצליח ולהאיר את הדרך לבאות אחרינו.

ליהי עמיצור לובל היא מיילדת קרוב לשני עשורים, צלמת ופעילה למען קידום בריאות נשים. בת זוג לעדי ואמא של איתי, מאיה, אביתר, אוריה, אחינעם ורות. ארגון המיילדות מודה לליהי על תרומת התמונות לאתר הארגון.

ממליצה: רננה בוכניק, מאיר
סיפורן המרתק של שלוש נשים מקצות העולם ומתחיל בתקופת מלחמת העולם השניה. סיפור על חברות ונאמנות, על הקשבה לאמת פנימית, על אמהות ואומץ רב. מנגד, מספר על ניסויים רפואיים ועל רופאים ואחיות שהפנו עורף לשבועה להציל ולרפא. סיפורי הנשים מתחברים לסיפור אחד.
הספר אינו קל, אך למי שתקופה זו מעניינת אותה, צפוי ספר שילווה אותה הלאה בחייה המקצועיים והאישיים.