GBS הוא חיידק מסוג סטרפטוקוקוס שעלול לסכן את העובר שלך במהלך הלידה. למי מומלץ לעבור את הבדיקה ומה ניתן לעשות אם החיידק התגלה?
כ־20% מהנשים בהריון הן נשאיות של GBS, כלומר החיידק נמצא בנרתיק או ברקטום שלהן ללא תסמינים או בעיות כלשהן. נשאות ל־GBS היא לא דבר קבוע, והחיידק יכול להופיע ולהיעלם, כאמור בלי שום תסמינים, ומבלי שנהיה מודעים לכך שהוא קיים בגוף שלנו. הנה עוד כמה דברים שכדאי לדעת:

מהו GBS ולמה הוא עלול לגרום?

כאמור, מדובר בחיידק ממשפחת הסטרפטוקוקוס. שמו המלא הוא Group B Streptococcus סטרפטוקוקוס מקבוצה B. כמו רבים אחרים, גם החיידק הזה חי בגוף שלנו. הוא יכול להופיע ולהיעלם, בדרך כלל בלי לגרום נזק או מחלה זיהומית. הבעיה היא לא בזמן ההריון – אלא בזמן לידה פעילה או ירידת מים כאשר העובר בתעלת הלידה עלול להדבק בחיידק.

מהו הסיכוי שהעובר יידבק?

למרות שלא מעט נשים הן נשאיות ל-GBS (כ-20% מהיולדות כאמור), קיים סיכון קטן מאד שהחיידק יעבור לילוד, ועם טיפול אנטיביוטי קטן אף יותר.

נכון ל-2016, שיעור תחלואת ילודים בספסיס עקב GBS עומד על 0.21 לאלף לידות חי ללא גורמי סיכון ועם גורמי סיכון 0.5 לאלף לידות חי. שיעור גולמי 0.27 (ממוצע רב שנתי מתוך המסמך המסכם של משרד הבריאות בנושא 2016) מבלי להתייחס למתן אנטיביוטיקה.

מהי בדיקת GBS והאם את צריכה לעבור אותה?

מדובר בבדיקת תרבית, שנלקחת מהנרתיק ומפי הטבעת באמצעות מטוש. הבדיקה יכולה להתבצע ע"י הרופא המטפל או באופן עצמאי. יש להקפיד על לקיחה נכונה של הבדיקה: משני האתרים – קודם מהנרתיק ולאחר מכן מפי הטבעת.

את הבדיקה נהוג לקחת בשבוע 36-37 להריון מכיוון שתוצאות הבדיקה תקפות ל-5 שבועות – פרק הזמן בו הלידה אמורה להתרחש (תוצאות הבדיקה לרוב חוזרות תוך כ-3 ימים ממועד שליחת הבדיקה למעבדה).

לעיתים ניתן לזהות את הימצאות החיידק גם בבדיקת תרבית שתן. אם החיידק מתגלה בתרבית שתן בשלב כלשהו בהריון, אין צורך לקחת תרבית נוספת מהנרתיק או מהרקטום, ומתייחסים לאשה כאל נשאית לחיידק. במקרה כזה מדובר על דלקת בדרכי השתן ולכן יש לטפל באנטיביוטיקה כבר במהלך ההריון ובנוסף, תטופלי כפי שרשום בהמשך גם במהלך הלידה הפעילה.

ההמלצה האם לבצע את הבדיקה מתבססת על ההנחיות של משרד הבריאות אשר עודכנו בדצמבר 2023.

טיפול במהלך הלידה יעשה על סמך תוצאות בדיקת ה-GBS שביצעת בקהילה. במידה ולא ביצעת בדיקה זו או טרם חזרה תשובה של הבדיקה, הטיפול במהלך הלידה יתבסס על הערכת הסיכון להימצאות החיידק, לפי הקריטריונים הבאים:

• אם בלידה קודמת ילדת תינוק שנדבק ב-GBS
• אם החלו לרדת לך מים לפני השבוע ה-37
• אם התרחשה ירידת מים שנמשכה מעל 18 שעות
• אם החלו צירים מוקדמים, לפני השבוע ה-37, שגרמו לשינויים ברורים בצוואר הרחם שלך
• אם אובחנה נוכחות של GBS בשתן בהיריון הנוכחי
• אם סבלת מחום הגבוה מ-38 מעלות במהלך הלידה
• במקרה בו בוצעה בדיקה מהירה ל-GBS בכניסתך לחדר לידה ותוצאות הבדיקה חיוביות.

משמעות הדבר היא שאם לא ביצעת משטח ל GBS או שעברו מעל 5 שבועות ממועד ביצוע המשטח, תקבלי אנטיביוטיקה מניעתית לפי גורמי הסיכון הנ"ל.

הטיפול הוא לרב תרופה בשם פניצילין דרך הוריד כל 4 שעות או תרופה חליפית אם את רגישה לפניצילין.

אם החיידק זוהה בתרבית שתן, תקבלי טיפול אנטיביוטי (בד"כ דרך הפה) במהלך ההריון לטיפול בדלקת, ובמהלך הלידה דרך הוריד כדי למנוע הדבקה של התינוק.

אם אינך בלידה פעילה ואין ירידת מים, אין צורך בטיפול אנטיביוטי גם אם יש משטח חיובי ל GBS!

טיפים מאיתנו, המיילדות

גם אם התברר שאת נשאית, ועלייך לקבל אנטיביוטיקה מניעתית לווריד במהלך הלידה עדיין תוכלי ללדת כפי שתכננת גם בלידה טבעית. בנוסף חשוב לדעת שגם אם מסיבה כלשהי לא תקבלי טיפול אנטיביוטי, הסיכוי שהעובר שלך יידבק הוא נמוך מאד.

במחלקת ילודים הרופא ישקלל את כלל גורמי הסיכון שלך (כמה זמן נמשכה ירידת המים? האם היה זיהום במי השפיר? האם מדובר בלידה מוקדמת? האם היה חיידק בנרתיק או בשתן?) ובאמצעות מחשבון מיוחד EOS (Early Onset Sepsis) יחשב את הסיכון של התינוק שלך לפתח זיהום. על סמך תוצאה זו הוא ייתן הנחיות להמשך מעקב. מרבית הילודים, גם אם האם לא הספיקה אנטיביוטיקה בלידה, לא יזדקקו למעקב מיוחד.

אם יש סיכון גבוה לזיהום, הרופא יבקש מעקב חום ובדיקת רופא לעיתים קרובות יותר או אפילו ספירת דם ותרביות, כך שאם חלילה הילוד נדבק, הוא יאובחן ויטופל בהקדם לאחר הלידה בהתאם למקובל בבית החולים בו ילדת.